תנ"ך על הפרק - נחום ב - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

נחום ב

541 / 929
היום

הפרק

הִנֵּ֨ה עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֤י מְבַשֵּׂר֙ מַשְׁמִ֣יעַ שָׁל֔וֹם חָגִּ֧י יְהוּדָ֛ה חַגַּ֖יִךְ שַׁלְּמִ֣י נְדָרָ֑יִךְ כִּי֩ לֹ֨א יוֹסִ֥יף ע֛וֹדלעבור־לַֽעֲבָר־בָּ֥ךְ בְּלִיַּ֖עַל כֻּלֹּ֥ה נִכְרָֽת׃עָלָ֥ה מֵפִ֛יץ עַל־פָּנַ֖יִךְ נָצ֣וֹר מְצֻרָ֑ה צַפֵּה־דֶ֙רֶךְ֙ חַזֵּ֣ק מָתְנַ֔יִם אַמֵּ֥ץ כֹּ֖חַ מְאֹֽד׃כִּ֣י שָׁ֤ב יְהוָה֙ אֶת־גְּא֣וֹן יַעֲקֹ֔ב כִּגְא֖וֹן יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י בְקָקוּם֙ בֹּֽקְקִ֔ים וּזְמֹרֵיהֶ֖ם שִׁחֵֽתוּ׃מָגֵ֨ן גִּבֹּרֵ֜יהוּ מְאָדָּ֗ם אַנְשֵׁי־חַ֙יִל֙ מְתֻלָּעִ֔ים בְּאֵשׁ־פְּלָד֥וֹת הָרֶ֖כֶב בְּי֣וֹם הֲכִינ֑וֹ וְהַבְּרֹשִׁ֖ים הָרְעָֽלוּ׃בַּֽחוּצוֹת֙ יִתְהוֹלְל֣וּ הָרֶ֔כֶב יִֽשְׁתַּקְשְׁק֖וּן בָּרְחֹב֑וֹת מַרְאֵיהֶן֙ כַּלַּפִּידִ֔ם כַּבְּרָקִ֖ים יְרוֹצֵֽצוּ׃יִזְכֹּר֙ אַדִּירָ֔יו יִכָּשְׁל֖וּבהלכותםבַּהֲלִֽיכָתָ֑םיְמַֽהֲרוּ֙ חֽוֹמָתָ֔הּ וְהֻכַ֖ן הַסֹּכֵֽךְ׃שַׁעֲרֵ֥י הַנְּהָר֖וֹת נִפְתָּ֑חוּ וְהַֽהֵיכָ֖ל נָמֽוֹג׃וְהֻצַּ֖ב גֻּלְּתָ֣ה הֹֽעֲלָ֑תָה וְאַמְהֹתֶ֗יהָ מְנַֽהֲגוֹת֙ כְּק֣וֹל יוֹנִ֔ים מְתֹפְפֹ֖ת עַל־לִבְבֵהֶֽן׃וְנִינְוֵ֥ה כִבְרֵֽכַת־מַ֖יִם מִ֣ימֵי הִ֑יא וְהֵ֣מָּה נָסִ֔ים עִמְד֥וּ עֲמֹ֖דוּ וְאֵ֥ין מַפְנֶֽה׃בֹּ֥זּוּ כֶ֖סֶף בֹּ֣זּוּ זָהָ֑ב וְאֵ֥ין קֵ֙צֶה֙ לַתְּכוּנָ֔ה כָּבֹ֕ד מִכֹּ֖ל כְּלִ֥י חֶמְדָּֽה׃בּוּקָ֥ה וּמְבוּקָ֖ה וּמְבֻלָּקָ֑ה וְלֵ֨ב נָמֵ֜ס וּפִ֣ק בִּרְכַּ֗יִם וְחַלְחָלָה֙ בְּכָל־מָתְנַ֔יִם וּפְנֵ֥י כֻלָּ֖ם קִבְּצ֥וּ פָארֽוּר׃אַיֵּה֙ מְע֣וֹן אֲרָי֔וֹת וּמִרְעֶ֥ה ה֖וּא לַכְּפִרִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הָלַךְ֩ אַרְיֵ֨ה לָבִ֥יא שָׁ֛ם גּ֥וּר אַרְיֵ֖ה וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃אַרְיֵ֤ה טֹרֵף֙ בְּדֵ֣י גֹֽרוֹתָ֔יו וּמְחַנֵּ֖ק לְלִבְאֹתָ֑יו וַיְמַלֵּא־טֶ֣רֶף חֹרָ֔יו וּמְעֹֽנֹתָ֖יו טְרֵפָֽה׃הִנְנִ֣י אֵלַ֗יִךְ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְהִבְעַרְתִּ֤י בֶֽעָשָׁן֙ רִכְבָּ֔הּ וּכְפִירַ֖יִךְ תֹּ֣אכַל חָ֑רֶב וְהִכְרַתִּ֤י מֵאֶ֙רֶץ֙ טַרְפֵּ֔ךְ וְלֹֽא־יִשָּׁמַ֥ע ע֖וֹד ק֥וֹל מַלְאָכֵֽכֵה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
הנה חגי יהודה - הם שנמלטו מיד סנחריב.עלה - עתה שב לדבר אל נינוה. והמפיץ - הוא נבוכדנצר. נצור מצורה - ידבר למלך נינוה וככה צפה דרך - שים צופים בדרכים. והנגיד אמר: כי נצור שם הפועל כמו ויכלת עמוד וככה צפה דרך לכלא הפשע ודע.כי - עתה ישיב השם שבות גאון יעקב כגאון ישראל, בהיותו בארצו. הטעם ישיבם לגאונם, כמו שהיו ישראל מימי קדם בגאונם. ומלת בקקום – תורה כי הפועל יוצא והנה יהיה גפן בוקק פועל והפועל הוא הפרי שישוה לו, או תהיה כמלת שב שתמצא עומדת ויוצאה. וטעם כי בקקום - שמום כגפן בוקק על כן. וזמוריהם - כמו: ויכרתו משם זמורה ושב לפרש המפיץ העולה.מגן - אמר רבי משה הכהן: כי גבורהו בתוספת ה"א לשון רבים וככה בהתפללו בעד רעהו. ולא דבר נכונה, כי פיו כמו פיהו אחיו אחיהו שיו שיהו וטעם רעהו שהתפלל בעבור כל אחד.וגבורהו – שם המין שכולל גבורת הגבורים.מתלעים - שלובשים תולעת שני. ביום הכינו - הרכב כאילו אש פלדות יוצא במרוצתו. ומלת פלדות זרה אולי היא הפוכה לפידות. והברושים הרעלו - כמו רעדו ברושי היער. ויפת אמר: כי הם חניתות.בחוצות - אמר רבי יונה: ישתקשקון יכו שוק אל שוק.ירוצצו - כפול האות האחרון והפעל כפל ירוצצו נפשם, מגזרת רץ וככה: ויתרצצו הבנים.יזכר - כאשר יזכר האויב שהוא מלך כשדים בעבור מרוצתם יכשלו בהליכתן. ימהרו - אל חומות נינוה. והוכן - מגדלי העץ הגדולים. ויפת אמר: כי יזכור מלך נינוה אדיריו יכשלו יברחו אל החומה ויכינו המגנים לסוכך עליהם, וזה לא יועיל להם כי.שערי - יורה כי מפאת הנהרות נתפש ארמון המלך וזהו: וההיכל נמוג.והצב - לא מצאתי למלה זו פירוש יותר נכבד מדברי רב שמואל הנגיד, כי הצב שם המלכה, על כן גולתה העלתה על המרכבה להוליכה בשביה ואמהותיה שהיו נוהגות אותה דומות לקול יונים בהמותן. מתופפות - דרך התוף להכות בו ביד.ונינוה כבריכת מים - היתה מליאה מימי קדם עושר ואנשיה נסים ואומרים זה לזה: עמדו אל תברחו. ואין מפנה - שישב פניו, על כן בזו כסף דברי הנביא לכשדים.לתכונה - להון שהכין.בוקה ומבוקה - גזרה אחת להם כדרך: גאה וגאון, ה' עזי ומעזי. ומבולקה - כמו הנה ה' בוקק הארץ ובולקה. וטעם בוקה גם מבולקה כמו שממה תהיה נינוה. ולב - כל שומע נמס. ופיק ברכים - על דרך ויפק רצון אך הוא מעט רחוק. והנכון: כי הוא כמו לפוקה ולמכשול.וחלחלה - חיל וחילה כפול. פארור - כבר פירשתיו.איה - בעבור זה יתמהו השומעים ויאמרו, וכל זה דרך משל על נינוה שהיו הולכין לטרוף טרף, להחריב כל העולם וטעם הלך אל מעון אריות.אריה טורף - להספיק גורותיו. בדי - מלשון די השיב לו די שה. ומחנק - החיות להיות טרף ללבאותיו ומעונותיו, מלא טרפם.הנני אליך - נינוה. בעשן - מרוב חום האש, והטעם על חרון השם. טרפך - הטרף שהיית טורפת וה"א מלאככה, תחת יו"ד סימן לשון נקבה, כמו עוניכי תחלואיכי והטעם רבשקה וכתוב: ביד מלאכיך:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך